קבר אחד, שני סיפורים

סמוך לחנייה של מלון הולידיי אין בטבריה, מול שטחי החפירות של העיר מתקופת המשנה והתלמוד. יש שלט מאיר עיניים המכריז כי זהו קבר רחל בת כלבא שבוע, אשתו של רבי עקיבא.

האומנם?

רחל אשת עקיבא, כבודה במקומה, אבל האם זהו המקום בו כבודה מונח. האם כאן נטמנה גופתה? העניין לא לגמרי ברור. אבל שני הסיפורים יגלו לנו משהו שיעזור לנו בסוף להבין איך מתנהל חלק מהעסק הזה של 'מקומות קדושים' בארץ ישראל.
זקני טבריה מספרים כי יום אחד הפליג יהודי שבא כל הדרך מצרפת, בספינות השייט מאלה שיוצאות לקרוזים קצרים על מימי הכנרת ולפתע… ממול, לאזור בתי הקברות יצאה בת קול וגילתה לו, שיש קבר צדיקים באזור בית הקברות הישן שמדרום לעיר. בתום השייט, שם פעמיו האדון הנחמד ונפגש עם דמות חשובה בעיריית טבריה. בעירייה שאלו את כבוד התייר: "כמה אתה שם"? והתייר שלנו השיב במבטא, "כסף, זאת לא הבעיה".
אמרו לו בעירייה, "אוקיי, סבבה".
מיד הותקנה תקנת עזר במועצת העיר טבריה וקברה של סית סכינה, קבר מוסלמי שהיה שם באזור עוד מהמאה ה-13, גויר והפך לקברה של רחל, אשת הצדיק רבי עקיבא, עליו השלום. משהחלו העבודות לשינוי המקום, כמה מבחורינו הטובים, באישון הלילה הורידו את הכתובת בערבית שהייתה חקוקה על לוח האבן מעל לקברה של סית סכינה וטמנו אותה באדמה.

סיפור אחר, על יהודי מאנגליה, שהתפלל במקום עבור שידוך לביתו. לאחר שזכה להגשמת משאלתו, נדר לתרום לשיפוץ החורבה אך לימים נשתכח הדבר מליבו. גם האנגלי שלנו כעמיתו הצרפתי (יכול להיות שהם הכירו?) החליט לתפוס קרוז באגם, אבל במקרה שלו הסירה התהפכה והוא כמעט טבע. בזמן שחילץ את עצמו מהמים, נזכר ידידנו, שהפר את נדרו ושכח לשפץ את החורבה. האיש נפגש עם הרב רפאל כהן, חבר מועצת העיר ודמות משפיעה בקהילה ונתן לו חבילת שטרות נאה בשביל לממן את השיפוץ.

ציון קברה של סית סכינה, "הזקנה", בתו של חוסיין בן עלי, נאלם ונעלם בתהום הנשייה משום שאולי יש מקום לשני סיפורים אבל אין מקום לשתי קדושות במקום אחד.

במוזיאון גורדון בקבוץ דגניה ניתן לראות את הכתובת המקורית של הקבר המוסלמי לפני שגויר.