אורפאוס בציפורי

הרבה דברים אפשר לספר על ציפורי, על דמותו של רבי חותם המשנה, על הסנהדרין שישבו בה, על העיר שנכנעה לאחר מרד גאלוס וקיבלה עליה את עול מלכות רומי, על מערכת היחסים המעניינת שהייתה בין פרנסי העיר ומנהיגי רומא, על מערכת המים המדהימה שנתגלתה בה, על ה"מונה ליזה" היפהפייה ואפילו על מבנה שירותים מעניין שנמצא בוילה הרומית… כל זה ועוד.

אבל הפעם אני רוצה להתייחס לסיפורו של אורפאוס, מישהו שמע עליו? ובכן, אורפאוס, כך מסופר  ע"פ המיתולוגיה היוונית, קיבל במתנה מאפולו כלי נגינה ששמו לירה. בנגינתו היפה על הלירה הוא הצליח להפנט את כל שומעיו. האגדה מספרת שגם עצים ואבנים הקשיבו לזמרתו, ולשמעה סטו נהרות ממסלולם וחיות היער נאלמו דום. הארגונאוטים (חבורת הגיבורים שהשתתפו במסע החיפוש של יאסון אחר גיזת הזהב בספינה ארגו) צרפו אליהם אותו במסעם כדי שישקיט בשירתו את גלי הים ויחזק את רוחם של הספנים.

בשובו נשא אורפיאוס לאישה את הנימפה אורידיקה, אותה אהב אהבה עזה. בשעה שהיא נסה מפני גבר זר שניסה לרדוף אחריה בשדה, דרכה מבלי משים על נחש ארסי שהכישהּ, ומתה. אורפיאוס, בעודו ממתין לה ביום חתונתו, קיבל מפי שליח את ההודעה המרה. הוא סירב להתנחם וחדל לשיר. בהחליטו לחפשה הגיע אל השאול, ופגש את כארון, הספן המעביר את המתים מעולם החיים אל עולם המתים. הוא ריכך את ליבו בשירתו הענוגה, והוא הניח לו לעבור את נהר הסטיקס. את קרברוס, הכלב התלת ראשי ששומר על הכניסה לשאול הוא הרדים בנגינתו. רוחות הרפאים בשאול הוקסמו משירתו, ושליטי השאול, האדס ופרספונה, העניקו לו חסד חד-פעמי – הוא יוכל להחזיר את רעייתו אל ארץ החיים בתנאי שיילך לפניה כל הזמן, ולא יסב את ראשו אליה, עד צאתם מהשאול. אורפיאוס לא התאפק והציץ בפניה של אהובתו, הן מפני הגעגועים, והן משום שאולי לא באמת האמין בחסד שנטו לו. וברגע שראה אותה, היא נמוגה כעשן, והיא אבדה לעד.

סופו של אורפיאוס היה שנשים העובדות את דיוניסוס ("בקכות" – ביוונית עתיקה: אישה משתגעת) קרעו אותו לגזרים משום ששירתו העציבה אותן.
טוב, אני מבין… אבל למה באלימות?